פסק-דין חלקי בתיק ת"א 985-06

התובעות והנתבע שכנגד 3 (בהתאמה " אפולו", " גארד" ו" אורן" וביחד, " התובעים") הגישו נגד הנתבעים (בהתאמה " סיטבון" ו" ספיידר שופ") תביעה כספית אגב פירוק שותפות על סך 253,390 ש"ח, וכן תביעה לצו עשה האוסר על ספיידר שופ את השימוש בשם "ספיידר". סיטבון מצידו הגיש נגד התובעים תביעה שכנגד על סך 1,537,093 ש"ח.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת העדויות שהובאו מטעמם, ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, הגעתי למסקנה שיש לדחות את התביעה, ולקבל את התביעה שכנגד בחלקה. בהתאם לכך יהיה פסק דין זה פסק דין סופי בתביעה העיקרית ופסק דין חלקי בתביעה שכנגד, אשר פסק הדין הסופי לגביה יינתן לאחר שתוגש חוות דעת משלימה, כאמור להלן בפסק דין זה.

ביסודה של תביעת התובעים עומד הסכם שותפות שנעשה ביום 14.7.04 בין סיטבון מצד אחד, לבין אפולו וחברה נוספת בשם "פולו אוניברסל בע"מ" (" פולו") מצד שני (נספח 4 לתצהיר עדותו הראשית של אורן - ת/2) (" הסכם השותפות"). עיקרו של הסכם השותפות היה שסיטבון יביא לשותפות הסכם זיכיון ליבוא גלשני גלים ומוצרים אחרים מתוצרת SAFARI SURF COMPANY  LTD  (" ספארי") הממותגים בשם " spider " (" ספיידר"), ואילו אפולו ופולו יביאו את פעילות היבוא שלהן. בחודש פברואר 2006 התגלע סכסוך בין הצדדים להסכם השותפות, ולאחר ניסיונות שלא עלו יפה ליישבו שלחו אפולו ואורן, ביום 21.2.06, מכתב לסיטבון שבו הם הודיעו לו כי בהתאם להוראות הסכם השותפות ההסכם הגיע לקיצו ביום 30.9.05 וכי, מכל מקום, הוא מבוטל ממועד אותו מכתב (נספח 22 לתצהיר אורן). למכתב זה של אפולו ואורן קדם מכתב של סיטבון לאורן ואפולו מיום 16.2.06, שהצביע על התנהלות בלתי תקינה מצידם בענייני השותפות ולאחר מכן, ביום 19.3.06, שלח סיטבון באמצעות באי כוחו הודעה לאפולו ולאורן שהוא מפרק את השותפות החל ממועד אותו מכתב (נספח 4 לחוות דעתו של רו"ח יום טוב בילו (" בילו") שהוגשה ביום 4.11.07).

ביום 28.5.06 הגיש סיטבון תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 666/06) כנגד אפולו, פולו, אורן וספארי שבה הוא ביקש, בין השאר, פסק דין הצהרתי שלפיו זכויות ההפצה הבלעדיות של גלשני גלים ספיידר הן שלו, וכן עתר לצו מניעה קבוע שיאסור על אפולו, פולו ואורן לשווק ולהפיץ בישראל את הגלשנים, וכן שיאסור על ספארי למכור בישראל גלשנים אלא באמצעותו. ביום 2.1.07 ניתן פסק דין בה"פ 666/06 שלפיו נדחתה תביעתו של סיטבון, על כל עתירותיה.

בנוסף לאלו, ביום 9.4.06 הגישו אפולו ואורן תובענה נגד סיטבון לבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 2154/06), אשר הועברה מאוחר יותר לבית משפט השלום בחיפה (ת.א. 14962/06) והדיון בה טרם הסתיים.

התביעה הנוכחית הוגשה ביום 24.10.06, וביום 16.5.07 התקיים דיון בפני הנשיאה של בית משפט זה, כב' השופטת ב' גילאור, שבגדרו הודיעו באי כוח הצדדים על הסכמתם לפירוק השותפות. על יסוד כך החליטה הנשיאה כי משהוסכם על פירוק השותפות, ייקבע מועד הפירוק בהסכמה או בהחלטה של בית המשפט.

ביום 13.8.07 הגישו הנתבעים את התביעה שכנגד, וסמוך קודם לכן, ביום 17.6.07, החליטה כב' השופטת גילאור למנות את בילו כממונה על בדיקתן של התביעות הכספיות של כל אחד מן הצדדים כלפי משנהו, לרבות המועד הקובע לפירוק השותפות. ביום 4.11.07 הגיש בילו את חוות דעתו (" חוות הדעת של בילו").

קודם שהוגשה חוות הדעת של בילו, הגישו התובעים בקשה לדחות על הסף את התביעה שכנגד (בש"א 14985/07), וטענתם העיקרית הייתה שפסק הדין שניתן בה"פ 666/06 מהווה מעשה בית דין החוסם את תביעתו הנגדית של סיטבון. ביום 11.2.08 החליטה כבוד השופטת גילאור לדחות את הבקשה. היא קבעה, בין השאר, כי " יש ממש בטענת סיטבון כי עצם הגשת התביעה העיקרית כמו פתחה בפניו את הדלת לשטוח טענותיו שמנגד. כמובן, ככל שלא הוכרעו בעבר. כל קביעה אחרת תסכל את מטרת ההליך ולא תהא צודקת בנסיבות העניין. על מנת לפרק את השותפות חייבת להיות בפני בית המשפט התמונה הכוללת, והיא מחייבת הידרשות למכלול הטענות של צד כנגד שותפו". בהתאם לכך היא דחתה את הבקשה ככל שזו הושתתה על טענת השתק עילה, אולם היא ראתה לציין שפסק הדין בה"פ 666/06 מהווה השתק פלוגתא בכל הנוגע לטענותיו של סיטבון שהוא היה משווק בלעדי של הגלשנים, וכדבריה " קביעותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב כי סיטבון היה משווק יחידי אמנם, אך לא בלעדי הקימה, ללא ספק, השתק פלוגתא בעניין זה". 

המחלוקת והטענות

כאמור, אין מחלוקת בין הצדדים שהתקיימה ביניהם שותפות, והתביעות ההדדיות שלהם נוגעות לנכסים שנטען שהיו לשותפות וכן לזכויות ולחובות ההדדיים ביניהם.

 התובעים טענו בתביעתם שהנתבעים  נותרו חייבים לשותפות סכומי כסף כפי שנתבע.

סיטבון טען כלפי הנתבעים שכנגד שהוא היה המפיץ היחיד בישראל של גלשני ספארי הממותגים במותג ספיידר, וכך גם נקבע בה"פ 666/06. סיטבון הוסיף וטען שהוא נפל קורבן למעשה מרמה מצידו של אורן, אשר באמצעות המהלך העסקי, כביכול, של כינון השותפות גזל ממנו את זכותו כמפיץ יחיד של גלשני ספארי וכבעל רישיון לשימוש במותג ספיידר. הוא הוסיף וטען כי, על כל פנים, הנתבעים חייבים כלפיו מכוח סעיף 62 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] בשל כך שגרמו להפרת החוזה שבינו לבין ספארי. את הכימות לתביעתו תמך סיטבון בחוות דעת כלכלית (נ/13 והעדכון לה - נ/14), אשר לפיה שווי המותג ספיידר כעסק סיטונאי הוא כ- 3.5 מיליון ש"ח, וההפסד שנגרם לסיטבון כאובדן הכנסה ממכירות גלשנים ומוצרי לוואי הממותגים במותג ספיידר הוא כ-2.4 מיליון ש"ח.

הראיות

מטעם התובעים הוגש תצהיר עדותו של אורן (ת/2) וחוות דעת כלכלית שנערכה על ידי מר ב' שפיר (" שפיר"). אורן נחקר על תצהירו ואילו שפיר לא העיד, כיוון שהנתבעים ויתרו על חקירתו הנגדית.

מטעם הנתבעים הובאו מספר עדים. בנוסף לסיטבון, שעדותו הראשית הוגשה בתצהיר (נ/11),     ולעורכת חוות הדעת הכלכלית מטעמו (נ/13 ו-נ/14) הגב' י' אלטר (" אלטר"), העידו גם מספר אנשים שלמרביתם אין ידיעה לגבי העניינים שהם בליבת המחלוקת בהליך זה, ולחלקם יש ידיעה שניתן לומר עליה שהיא שולית וספק אם ניתן לבסס עליה ממצאי עובדה באותם עניינים. יחד עם זאת, לא ניתן לומר בצורה גורפת, כפי שטוענים התובעים, שעדויות אלה הן בלתי רלוונטיות ותוכנן הוא בבחינת "תיאורי אווירה" יותר משהן תורמות לבירור המחלוקת. כפי שאסביר להלן, לחלק מעדויות אלה יש חשיבות לבירור טענותיו של סיטבון בדבר טיב זכויותיו כמפיץ גלשני ספארי בתקופה שקדמה לכריתת ההסכם ולהקמת השותפות.

בנוסף לראיות האמורות הובאה על ידי שני הצדדים, כל אחד בתורו, עדותו של מנהל ספארי, רוד סטיינטון  (" סטיינטון"), שניתנה בגדר ההליך בה"פ 666/06. תצהיר עדותו הראשית של סטיינטון, שצורף כנספח לתצהירו של אורן שהוגש כעדות ראשית באותו הליך, הוגש, בהסכמה, כראיה מטעמו של סיטבון בהליך זה (נ/1). התובעים מצידם צירפו את פרוטוקול הדיון בה"פ 666/06 (נספח 3 לתצהירו של אורן -ת/2).

דיון

התביעה העיקרית

עיקר מסקנותיו של בילו היה שיום פירוק השותפות הוא 19.3.06, ושבמועד זה היה סיטבון זכאי לסכום של 17,319 ש"ח שממנו יש לנכות סכום של 6,090 ש"ח, ובסך הכול סכום זכאותו הוא 11,229 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום הפירוק ועד לתשלום בפועל. בילו הוסיף וציין שהסכום הנ"ל אינו כולל את הסכומים הנתבעים מסיטבון בהליך המתברר בת"א 14962/06 בבית משפט השלום, והוא הוסיף עוד, כי משלא מצא תימוכין לטענות ולתביעות הדדיות אחרות שהעלו בפניו הצדדים, הוא הגיע למסקנה שלא ניתן לחייב מי מהם בשל טענות אלה. מסקנה נוספת הכלולה בחוות דעתו של בילו נוגעת לאחת מטענותיו העיקריות של סיטבון בתביעתו הנגדית, היינו זכות השימוש במותג "ספיידר", ובקשר לכך הוא קבע כי " יש לקבל את הכרעת בית המשפט האם הינה נכס של השותפות, אם בכלל". בקשר לעניין אחרון זה יצוין כי בפרק 11 של חוות דעתו סוקר בילו את טענותיהם ההדדיות של סיטבון ושל אורן בקשר לשימוש במותג, ומכיוון שבמסגרת ההליך הנוכחי התייחסו הצדדים לסוגיה זו בהרחבה יתרה, אין צורך לשוב ולסקור את טענותיהם כפי שהן מובאות בחוות דעתו של בילו.